משמורת משותפת היא לא רק השאלה כמה לילות הילד ישן אצל אמא וכמה אצל אבא. מאחורי חלוקת הימים עומדת שאלה משמעותית הרבה יותר: איך ממשיכים להיות שני הורים נוכחים, אחראים ומשמעותיים בחיי הילדים גם אחרי שהזוגיות הסתיימה.
אני פוגשת הורים שמגיעים אליי כשהמילה "משמורת" כבר הפכה מבחינתם למאבק. מי יהיה המשמורן? למי יהיו יותר ימים? האם חייבים לחלק את השבוע בדיוק חצי-חצי?
ואני אומרת כבר בהתחלה: הילדים הם לא טבלת אקסל, והורות לא נמדדת רק במספר הלילות.
השאלה החשובה היא מה נכון לילדים הספציפיים שלכם, איזו חלוקת זמן יכולה להתקיים לאורך זמן, כיצד כל אחד מההורים היה מעורב בחייהם עד היום ואיך שומרים גם לאחר הפרידה על רצף, יציבות וביטחון.
לכן תפקידו של עורך דין משמורת משותפת אינו רק להילחם על מספר ימים כזה או אחר. צריך להבין את התא המשפחתי, את צורכי הילדים ואת מערכת היחסים בין ההורים, ולבנות פתרון שאפשר באמת לחיות איתו ביום שאחרי הגירושין.
משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת?
המונח "משמורת משותפת" עדיין שגור מאוד בשפה היומיומית, אבל בשנים האחרונות השיח המשפטי עוסק יותר ויותר באחריות הורית ובחלוקת זמני שהות.
ולא מדובר רק בשינוי של מילים.
אחריות הורית מתייחסת למכלול החובות והזכויות של ההורה כלפי ילדו: חינוך, בריאות, מקום מגורים, צרכים רגשיים ופיזיים וקבלת החלטות משמעותיות בחייו.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, ועליהם לפעול בהסכמה בעניינים הנוגעים לאפוטרופסות.
כלומר, עצם העובדה שהילד שוהה יותר בביתו של אחד ההורים אינה הופכת את ההורה השני לפחות הורה.
זו נקודה שאני חושבת שחשוב להבין כבר בתחילת הדרך.
מה המשמעות של משמורת משותפת בפועל?
בפועל, כאשר מדברים על משמורת משותפת מתכוונים בדרך כלל למצב שבו שני ההורים מעורבים באופן משמעותי בחיי הילדים וזמני השהות שלהם מתחלקים ביניהם בצורה רחבה ולעיתים שווה או כמעט שווה.
אבל גם כאן אין תבנית אחת שמתאימה לכולם.
יש משפחות שבהן חלוקה של שבעה לילות מתוך ארבעה-עשר לכל הורה מתאימה מאוד. במשפחה אחרת דווקא חלוקה שונה תאפשר לילדים שגרה יציבה ונכונה יותר.
צריך להסתכל על גיל הילדים, מקום המגורים של ההורים, המסגרות החינוכיות, שעות העבודה, הקשר שהיה לכל הורה עם הילדים לפני הפרידה ובעיקר על היכולת של ההסדר לעבוד גם בעוד שנה ולא רק בשבוע הראשון שלאחר החתימה.
המטרה אינה להגיע לסימטריה יפה על הנייר.
המטרה היא לבנות מציאות שטובה לילדים.
לפי מה נקבעת משמורת משותפת?
כאשר ההורים מצליחים להגיע להסכמה, ניתן להסדיר ביניהם את האחריות ההורית ואת זמני השהות במסגרת הסכם הגירושין.
כאשר אין הסכמה, הערכאה השיפוטית נדרשת להכריע.
במסגרת ההכרעה עשויים להיבחן, בין היתר, מספר נתונים:
- טיב הקשר של כל אחד מההורים עם הילדים והמעורבות שלו בחייהם.
- המסוגלות ההורית של כל אחד מן ההורים והיכולת לתת מענה לצרכים הרגשיים והפיזיים של הילדים.
- הזמן והזמינות בפועל שיש לכל הורה לצורך הטיפול בילדים.
- סביבת המגורים והיציבות שכל אחד מן הבתים יכול לספק.
- היכולת לשמור על רצף חינוכי ורגשי ולדאוג לצורכי הילדים לאורך זמן.
- עמדת גורמי המקצוע, ככל שבית המשפט נעזר בעובד סוציאלי לסדרי דין או בגורמים מקצועיים אחרים.
- רצונו של הילד, במקרים המתאימים ובהתאם לגילו, לבגרותו וליכולתו להביע עמדה עצמאית.
אין כאן מבחן של "מי הורה טוב יותר".
השאלה היא מהי חלוקת האחריות וזמני השהות שתשרת בצורה הנכונה ביותר את טובת הילד.
טובת הילד היא לא סיסמה
המונח "טובת הילד" נשמע כמעט בכל הליך שעוסק במשמורת וזמני שהות, אבל מבחינתי חשוב להבין מה הוא אומר בפועל.
אין שני ילדים זהים.
ילד בן שלוש זקוק לדברים אחרים מנער בן חמש-עשרה. ילד שיש לו קשר קרוב מאוד עם שני ההורים נמצא במצב אחר מילד שאחד ההורים כמעט שלא היה מעורב בגידולו. גם מקום המגורים של ההורים, מסגרת הלימודים, האחים והיכולת לעבור בצורה סבירה בין שני הבתים משפיעים על התמונה.
לכן לא נכון להתחיל מהשאלה "איך משיגים משמורת משותפת?" ולנסות להתאים אליה את הילדים.
צריך להתחיל מהילדים ולשאול איזה הסדר ישרת אותם.
זו הדרך הנכונה בעיניי לנהל תיק שבו מעורבים קטינים.
מה צריך להסדיר בהסכם משמורת משותפת?
אחת הטעויות שאני רואה היא הסכם שבו נכתב שהילדים יהיו ב"משמורת משותפת", אבל כמעט שום דבר מעבר לכך אינו מוסדר.
זה לא מספיק.
כאשר ההורים כבר אינם חיים יחד, צריך ליצור מנגנון ברור. גם אם היום היחסים מצוינים וגם אם אתם בטוחים שתמיד "נסתדר בינינו".
הסכם טוב צריך להתייחס באופן ברור לימי השהות במהלך השבוע, סופי השבוע, חגים וחופשות, וכן לאופן שבו מתקבלות החלטות משמעותיות בענייני חינוך ובריאות.
צריך גם לחשוב על הפרטים הקטנים לכאורה.
- מי אוסף מהמסגרת?
- מה קורה כשהילד חולה?
- איך מתנהלים בתקופת החופש הגדול?
- מה קורה אם אחד ההורים מבקש להחליף יום?
- ומי מקבל החלטה כאשר ההורים אינם מסכימים בנושא מהותי?
אפשר ורצוי להשאיר גמישות בין ההורים. אבל גמישות טובה קיימת כאשר מתחתיה נמצא בסיס ברור.
אני לא אוהבת הסכמים שמשאירים "שטחים אפורים", כי בדיוק באותם שטחים מתפתחות אחר כך המחלוקות.
משמורת משותפת אינה רק חלוקה של הלילות
הורות משותפת כוללת הרבה יותר מהשאלה אצל מי הילד ישן ביום שלישי.
- מי מגיע לאספת הורים?
- מי לוקח לרופא?
- מי מכיר את המחנכת?
- מי יודע מתי יש מבחן?
- מי נמצא בקשר עם המטפל כאשר הילד זקוק לטיפול רגשי?
- מי מקבל החלטות רפואיות וחינוכיות?
משמורת משותפת אמיתית משמעותה ששני ההורים ממשיכים לשאת באחריות כלפי הילדים גם לאחר שפירקו את התא הזוגי.
אפשר להפסיק להיות בני זוג. אי אפשר להתגרש מההורות.
האם חייבים תקשורת מצוינת כדי לקיים משמורת משותפת?
לא כל זוג שמתגרש מסוגל לשבת יחד לקפה ולנהל שיחה נעימה על הילדים.
אני גם לא חושבת שזה תנאי שאפשר לצפות לו מכל הורה שנמצא בעיצומו של משבר גירושין.
אבל כן נדרשת יכולת בסיסית לנהל את ענייני הילדים. המלצתי הכנה, שימו זאת מעל לכול.
גם כאשר קיימת מתיחות בין ההורים, צריך למצוא דרך להעביר מידע רפואי, חינוכי ואישי, לקבל החלטות ולשמור על הילדים מחוץ לסכסוך.
לפעמים דווקא הסכם מפורט ומדויק יכול לסייע מאוד להורים שהתקשורת ביניהם אינה טובה, משום שהוא מקטין את מספר הנושאים שעליהם צריך להתווכח מחדש בכל שבוע.
ככל שהכללים ברורים יותר, כך יש פחות מקום לפרשנות ולחיכוך.
משמורת משותפת ומזונות ילדים
עוד טעות שאני פוגשת היא המחשבה שמשמורת משותפת מובילה אוטומטית לביטול מזונות הילדים.
לא כך הדבר.
זמני השהות הם אחד הנתונים שמשפיעים על סוגיית המזונות, אך לצדם יש משמעות גם לגיל הילדים, להכנסות של שני ההורים ולחלוקת ההוצאות בפועל.
לכן לא נכון לנהל מאבק על זמני שהות רק מתוך מחשבה שעוד לילה בבית אחד יקטין את סכום המזונות.
הילדים אינם כלי כלכלי במשא ומתן.
כאשר בוחנים את חלוקת זמני השהות, השאלה המרכזית צריכה להיות האם ההסדר מתאים לילדים ולמציאות המשפחתית. את סוגיית המזונות יש לבחון לאחר מכן על בסיס התמונה הכלכלית וההורית המלאה.
ומה אם אחד ההורים דורש משמורת משותפת רק כדי להפחית מזונות?
כאשר מתעוררת מחלוקת כזו, אני ממליצה להיזהר מאוד מהאשמות גורפות.
צריך לבחון עובדות.
מה הייתה מעורבותו של אותו הורה בחיי הילדים עד היום? כמה זמן הוא באמת יכול להקדיש להם? כיצד נראתה חלוקת הטיפול בילדים בזמן החיים המשותפים? והאם זמני השהות שהוא מבקש אכן יכולים להתקיים במציאות?
בית המשפט בוחן את טובת הילדים ואת התמונה העובדתית שמוצגת בפניו.
שימוש בילדים ככלי במאבק בין ההורים, בין אם לצורך הפעלת לחץ ובין אם לצורך השגת יתרון כלכלי, אינו הדרך שבה נכון לנהל הליך כזה.
מה קורה כאשר הורה אחד מתנגד למשמורת משותפת?
עצם ההתנגדות של אחד ההורים אינה סוף הדיון.
אם הצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה, ניתן להביא את המחלוקת להכרעת הערכאה השיפוטית.
בית המשפט יבחן את נסיבות המשפחה, את טיב הקשר עם כל אחד מההורים, את המסוגלות ההורית ואת צורכי הילדים. במקרים המתאימים הוא עשוי להסתייע בתסקיר של עובד סוציאלי לסדרי דין או בגורמים מקצועיים נוספים.
וזו נקודה חשובה: מרגע שמעבירים את ההחלטה לבית המשפט, ההורים כבר אינם שולטים בתוצאה באותה מידה.
שופט שומע את הצדדים, מקבל את הראיות וההמלצות ומכריע.
לכן כאשר קיימת אפשרות אמיתית להגיע להסכמה ששומרת על טובת הילדים, תמיד נכון לבחון אותה ברצינות לפני שנכנסים למאבק משפטי ארוך.
האם שואלים את הילדים איפה הם רוצים לגור?
רצונו של הילד עשוי להיות שיקול במסגרת ההליך, אבל אין כלל פשוט שלפיו ילד מגיע לגיל מסוים ומחליט בעצמו.
צריך להתחשב בגילו, בבגרותו וביכולת שלו להביע רצון אמיתי ועצמאי.
חשוב לי גם לומר דבר נוסף: ילד לא צריך לבחור בין אבא לאמא.
צריך להיזהר מאוד ממצב שבו הילד מרגיש שהוא זה שנדרש להכריע את הסכסוך של הוריו. במקרים שבהם נשמעת עמדתו, הדבר יכול להיעשות באמצעות גורם מקצועי ובדרך שמנסה לצמצם ככל האפשר את המעורבות שלו במאבק.
הילדים ממילא מתמודדים עם שינוי משמעותי בחיים שלהם.
אין שום סיבה להניח על הכתפיים שלהם גם את האחריות להכריע בין ההורים.
מה קורה כאשר זמני השהות לא מתקיימים בפועל?
הסכם או פסק דין הם רק תחילת הדרך.
צריך גם לקיים אותם.
כאשר אחד ההורים אינו עומד באופן קבוע בזמני השהות שנקבעו, או כאשר המציאות השתנתה באופן משמעותי וההסדר כבר אינו מתאים לילדים, צריך לבחון כיצד נכון לפעול.
לעיתים ניתן לפתור את הבעיה באמצעות שיח והגעה להסכמה חדשה. במקרים אחרים יהיה צורך לפנות לערכאה המשפטית.
מה שלא הייתי ממליצה לעשות הוא פשוט להתעלם במשך תקופה ארוכה מהמצב שנוצר.
אם המציאות בפועל שונה לחלוטין מההסדר שנקבע, הדבר עשוי להשפיע לא רק על שגרת הילדים אלא גם על סוגיות נוספות שבין ההורים.
עורך דין משמורת משותפת רואה את הילדים מעל הסכסוך
תיקי משמורת הם מהתיקים הרגישים ביותר בדיני משפחה.
אפשר לחלק כסף, אפשר למכור דירה, אפשר לאזן זכויות; אבל כשמדובר בילדים, הקשר בין ההורים לא באמת מסתיים עם פסק הדין.
אתם תמשיכו להיות הורים יחד גם לאחר הגירושין. יהיו ימי הולדת, מסיבות בבית הספר, חגים, החלטות רפואיות, גיל ההתבגרות ובעתיד גם אירועים משפחתיים של הילדים עצמם.
לכן מבחינתי אסטרטגיה נכונה בתיק משמורת אינה אסטרטגיה שמייצרת מלחמה בכל מחיר.
צריך לדעת לעמוד על הזכויות ההוריות כשצריך, אבל גם להבין מתי אפשר לייצר פתרון שימנע מהילדים שנים של מאבק בין שני האנשים שהם אוהבים יותר מכל.
מתי כדאי לפנות לייעוץ משפטי בנושא משמורת משותפת?
כדאי לקבל ייעוץ משפטי עוד לפני שמתקבע הסדר זמני שהופך בפועל לשגרה.
זה חשוב במיוחד כאשר קיימת מחלוקת לגבי חלוקת זמני השהות, כאשר אחד ההורים מבקש שינוי משמעותי בהסדר הקיים, כאשר קיימים קשיים בתקשורת בין ההורים או כאשר כבר הוגשה תביעה בנושא הילדים.
בפגישת ייעוץ צריך להבין לא רק מה כל הורה רוצה, אלא גם מה ניתן להוכיח ומה נכון לילדים.
אני מאמינה שכל תיק שבו מעורבים קטינים צריך להתנהל בזהירות, ברגישות ובאסטרטגיה ברורה.
בסופו של דבר, הגירושין הם הסכסוך של ההורים.
הילדים לא צריכים להפוך לצד בו.