
לא מעט אנשים מניחים באופן מוטעה, שאישה נשואה לא זכאית לקבל מזונות מבעלה. הסוגייה החשובה הזו עולה שוב ושוב בפגישות הייעוץ, ולכן חשוב לעשות סדר בדברים ולהבהיר, על מנת שאישה יהודייה תוכל לקבל מזונות אישה מבעלה, על בני הזוג להיות שניהם יהודים שהתחתנו כדת משה וישראל. הסכום שאישה נשואה זכאית לקבלת מבעלה הינו סכום אשר יאפשר לה לשמור על רמת החיים אליה הורגלה במשך כל תקופת נישואיהם וחייכם המשותפים, כאשר הכלל המנחה על פי ההלכה היהודית הינו "עולה עימו ואינה יורדת".
לא מעט אנשים מניחים באופן מוטעה, שאישה נשואה לא זכאית לקבל מזונות מבעלה. הסוגייה החשובה הזו עולה שוב ושוב בפגישות הייעוץ, ולכן חשוב לעשות סדר בדברים ולהבהיר, על מנת שאישה יהודייה תוכל לקבל מזונות אישה מבעלה, על בני הזוג להיות שניהם יהודים שהתחתנו כדת משה וישראל. הסכום שאישה נשואה זכאית לקבלת מבעלה הינו סכום אשר יאפשר לה לשמור על רמת החיים אליה הורגלה במשך כל תקופת נישואיהם וחייכם המשותפים, כאשר הכלל המנחה על פי ההלכה היהודית הינו "עולה עימו ואינה יורדת".
על פי ההלכה, הבעל מחויב להמשיך ולשלם מזונות אישה עד גט פיטורין או עד שניתן פסק דין לגירושין, וזאת על ידי בית הדין הרבני המחייב את האישה להתגרש מהבעל ולמרות זאת היא מסרבת לעשות זאת.
ישנם שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים על קביעת סכום מזונות אישה אותו יש לפסוק:
מזונות אישה צריכים לכלול את כל צרכיה, כגון מזון, ביגוד והנעלה, עלויות דיור ואחזקה, לרבות שכר דירה או משכנתא, חפצי טיפוח אישי, קוסמטיקה, קורסים לימודיים, הוצאות הקשורות לרכב, לימודים וכל הוצאה אחרת שהיא הוציאה במהלך החיים המשותפים של בני הזוג.
חשוב לציין, כי האישה אינה חייבת לעבוד. כלל בסיסי בפסיקת מזונות קובע כי האישה אינה חייבת לצאת ולעבוד. כלומר, באם האישה בוחרת להישאר בביתה ולא להיכנס לשוק העבודה, אין זה גורע במאומה מזכותה למזונות. במקרה שבו האישה החליטה לעבוד, הבעל יכול לומר לה: "צאי, מעשה ידיך במזונותיך", אולם, הוא לא יכול לדרוש מהאישה לצאת ולעבוד כדי לפטור את חובתו מתשלום מזונותיה, לכן לא מתייחסים למידת הפוטנציאל להשתכרות של האישה.
יש לציין כי אין השלכות על האישה ככל והינה בעלת רכוש העולה על גובה המזונות.
לדוגמא, במקרים בהם מחזיקה האישה בבעלותה דירה, תוכניות חיסכון או כל רכוש אחר אין די בכך כדי להשפיע על גובה הסכום אשר ישולם לה כדמי מזונות, מכיוון שהיא לא חייבת לממש את רכושה על מנת לדאוג לצרכיה היום יומיים.
ניתן לשלול מזונות אישה במקרים של בגידה, עברת דת, סירוב ליחסי אישות או עזיבה בלתי מוצדקת של ביתם של בני הזוג ורצון האישה להתגרש (אלא אם כן הייתה סיבה מוצדקת לגירושין). יש להדגיש, שכדי לשלול מזונות אישה, נדרש להציג בפני הערכאות המשפטיות ( בית הדין הרבני או בית משפט לענייני משפחה ) ראיות חותכות וכבדות משקל. כאשר טענות האישה מוצדקות, יחוייב הבעל בתשלום מזונות.
אישה יכולה להגיש את תביעתה למזונותיה בבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. ככל והבעל הקדים והגיש תביעה לגירושין וכרך אליה את נושא תשלום דמי המזונות, ימנע דבר זה מן האישה להגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה.
רבים נוטים לחשוב שבבית הדין הרבני נפסקים סכומי מזונות נמוכים יותר לאישה, ובפועל אנו עדים למקרים כאלו, אך יש לא מעט מקרים הפוכים.
כל מקרה לגופו, וחשוב לשים לב כי לבית הדין הרבני יש יתרון גדול שאין בבית המשפט, והוא צו למדור ספציפי. זה צו אשר מונע את פירוק השיתוף בבית מכח זכות האישה למדור המגיעה לה בגדר מזונותיה.
בנישואים אזרחיים חלים עקרונות דומים לגבי קביעת מזונות, תוך שימת דגש על הגינות ויושר בין בני זוג.
לא אחת, סוגיית מזונות ילדים הופכים לנקודת מחלוקת משמעותית בהליכי גירושין בשל השפעתם הכלכלית על בני הזוג. לכן, חשוב ששני הצדדים יהיו מיוצגים על ידי עורך דין גירושין מנוסה שיוכל לשמור על זכויות הלקוח בנושא מהותי זה.
החוק קובע כי כל ילד זכאי לתמיכה כספית מהוריו, זכות יסוד, בין אם נולד במסגרת נישואין ובין אם לאו, וללא קשר למצב המשפחתי של ההורים. על האב, במיוחד, מוטלת האחריות העיקרית לפרנס את ילדיו. מבחינה חוקית, הוא נדרש לפרנס את ילדיו הקטינים, ללא קשר למצבו הכלכלי, בין אם הוא עני, נכה, תלוי בקצבאות ובין אם הוא חסר הכנסה. חובתו כלפי ילדיו עדיפה על צרכיו הכלכליים שלו.
חובותיה של האם פחותים. האם חייבת במזונות ילדיה רק אם ידה משגת להשתתף בצרכיהם אחרי שסיפקה קודם את צרכיה, ורק אם מוכח שהאם היא אישה אמידה ומצבה הכלכלי שפיר.
מזונותיהם של ילדים ששני הוריהם יהודיים נקבעים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני . הדין החל הוא הדין העברי, לפיו האב לבדו חייב לשאת בתשלום כל 'צרכיהם ההכרחיים' של ילדיו, עד הגיעם לגיל 15. כל סכום מעבר ל'צרכיהם ההכרחיים', חייבים בו שני ההורים לפי יחס הכנסותיהם – המדובר בצרכים 'מדין צדקה', ויש לחייב בהם את האב רק אם ידו משגת ורק אם בעבר נהגו הילדים ברמת חיים כזו.
יוצא אפוא כי קיימים שני 'מעגלים' של צרכים לפיהם נקבע גובה מזונות הילדים:
עבור ילדים עד גיל 6, האב חייב לכסות את מלוא סכום המזונות. חובה זו מבוססת אך ורק על צרכי הילד, ללא קשר למצבו הכלכלי של האב.
לילדים בגילאי 6-15 האב אחראי על הצרכים החיוניים. עם זאת, עבור הוצאות נוספות מעבר לדברים החיוניים הללו, שני ההורים בדרך כלל חולקים את העלויות באופן שווה.
מעל גיל 15 ועד גיל 18, החיוב בכל הוצאות הילד הינו 'מדין צדקה' – החיוב בתשלום מזונות ילדים חל הן על האב והן על האם בהתאם ליחס הכנסותיהם.
על מנת שבית המשפט ידע מה גובה ההכנסות האמיתי של כל אחד מבני הזוג ואת פוטנציאל ההשתכרות של הצדדים, חובה לצרף הן לתביעת המזונות והן לכתב ההגנה טופס הצהרת פרטים. לטופס הצהרת הפרטים יש לצרף 12 תלושי שכר אחרונים וכן לפרט את כל הנכסים וההתחייבויות של כל אחד מהצדדים.
אם אב יפסיק לעבוד לאחר הגשת תביעת מזונות נגדו, הוא עדיין יידרש לשלם מזונות על בסיס "פוטנציאל ההשתכרות" שלו, שנקבע בין השאר לפי הכנסתו בשנה שלפני הגשת התביעה.
במקרים בהם משכורתו 'נטו' של האב אינה מספקת לכיסוי מזונות ילדים, בית המשפט רשאי לא רק לשקול את שכרו ה'נטו', אלא לכלול ניכויים עבור קופות גמל, פנסיה והטבות דומות להערכת סכום הכנסתו הכולל.
מזונות ילדים משולמים עד גיל 18 או סיום בית הספר התיכון – המאוחר מבין שניהם. יחד עם זאת, לבית המשפט לענייני משפחה זכות לחייב בתשלום מזונות ילדים גם לאחר גיל 18, במהלך שירות החובה בצה”ל או שירות לאומי. גובה תשלום מזונות לאחר גיל 18 הינו בדרך כלל 1/3 מסכום המזונות ששולם עד גיל 18
פסק דין למזונות לעולם אינו פסק דין סופי וניתן לפנות ולהגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני ולדון במזונות מחדש במקרה של שינוי נסיבות מהותי ששונה ממתן פס"ד לדוגמא: העלאת שכר של האב, שינוי בזמני השהות, פיטורין וכל השפעה אחרת על מצבו הכלכלי.
בשנים האחרונות החלה מגמה חדשה בבתי המשפט לענייני משפחה, שמטרתה שוויון בין ההורים. בהתאם למגמה זו, יש להתחשב גם בגובה השתכרותה של האם ובפוטנציאל ההשתכרות שלה, כאשר קובעים מזונות לקטינים, כאשר יש לקחת בחשבון את גילאי הילדים מתחת לגיל 6 ומעל גיל 6.
בהסדרי משמורת משותפת, שבהם הילד מבלה זמן שווה או כמעט שווה עם שני ההורים, האחריות הכלכלית מחולקת. בנסיבות אלה, שני ההורים יתרמו במשותף לתשלום מזונות הילדים.
יודגש, כי זהו מצב משפטי אשר יצר בית המשפט העליון בחודש יולי 2017, במסגרת בע"מ 919/15, שם נקבע כי לא רק במשמורת משותפת יחילו הלכה זו, אלא ע"פ הסדרי השהייה המתחלקים בין ההורים, ולפיכך יחולו גם ההוצאות בגין גידולם. על כן, אין עוד הצדקה להשית את חובת המזונות על האב בלבד, אלא על שני ההורים לשאת בה יחדיו. התנאים לכך הם כי הילדים יהיו מעל גיל 6, הצדדים ישתכרו באופן דומה, וכמובן הסדרי השהייה יהיו שיווניים או כמעט שוויוניים (כגון 60%-40% ) אשר לילדים מעל גיל שש שנים – נקבעה בבע"מ 919/15 לעיל הלכה בכל הקשור עם העמדת מזונות בגילאים אלה מדין צדקה על יסוד יכולות השתכרות ההורים וזמני השהות שלהם בפועל עם הקטינים, בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של המקרה.
לאור ההשפעה העמוקה של קביעות מזונות אישה ומזונות ילדים, פנייה לייצוג משפטי עם עו"ד בעל ניסיון של שנים בתחום חיונית, וזאת לצורך שמירה על זכויות והאינטרסים. לעו"ד מירן שלג ניסיון עשיר בתחום ומגוון פתרונות יצירתיים לאינספור תרחישים ואתגרים שעלולים לצוץ במהלך תהליך הגירושין, ובטח בהגשת תביעת מזונות ילדים ו/או אישה ובניהולה.
התייעצו עוד היום!