חלוקת הרכוש זהו אחד הנושאים שטומן בתוכו את המחלוקות הכי קשות לזוגות שרוצים להתגרש והעדר יכולת להתפשר, לאור העובדה כי הנושא מתייחס לכסף, מי בפועל מקבל יותר כסף וכמה.
במדינת ישראל המצב המשפטי בכל הנוגע לחלוקת רכוש מתייחס לשני מצבים, הראשון, בני זוג שנישאו לפני 01/01/1974 אז תחול לגביהם הלכת השיתוף, ואילו השני, זוגות שנישאו אחרי מועד זה, אז יחול חוק יחסי ממון.
השיתוף הספציפי, אינו נקבע בחקיקה והוא יציר הפסיקה, כלומר הלכות שגובשו בפסיקת בית המשפט העליון . הוראת סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון תשל”ג 1973 מחריגה מאיזון המשאבים נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין או שניתנו במתנה או שנתקבלו בירושה, כלומר עקרונות השיתוף הספציפי התגבשו בשנים האחרונות, כשהן מבוססות על כוונת השיתוף של הצד שהנכס רשום על שמו לטובת הצד השני.
מכאן ניתן לומר, כי גם אם רכוש שהיה שייך לבן זוג מלפני נישואין כגון דירה או רכוש שהתקבלו בירושה או במתנה במהלך הנישואין, יכול להפוך למשותף, אם וכאשר תוכח בראיות כוונת הצדדים לראותו משותף.
כיצד ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בנכס ?
כב' השופט עמית ב- בע”מ 1398/11 הציע מספר פרמטרים המהווים רשימה לא סגורה, שעל פיהם נבחנת כוונת השיתוף הספציפית. באותו פס"ד הציע כב’ השופט עמית מבחני עזר וכדיי לבדוק את הוכחת כוונת השיתוף אשר אומצה בין היתר גם ב- בע”מ 1059/17 ואלו הם:
- האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
- האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה.
- האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עימו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.
- אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה.
- אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד הגירושין.
- האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
- שיפוץ מסיבי או תוספת בנייה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
- התנהגות הצדדים.
- אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
- נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
נשאלת השאלה האם ישנה הבחנה בין דירת מגורים של בני הזוג לבין נכס אחר?
על פי הפסיקה, דירת מגורים היא הנכס לגביו ישנה נטייה מוגברת להכיר בכוונה ליצירת שיתוף ספציפי, משום שמדובר בנכס המשפחתי ביותר שיכול להיות לבני זוג, בו הם מגדלים את הילדים המשותפים ומקיימים את משק הבית המשותף.
זהו למעשה קן משפחתי לכל דבר וענין ולכן הנטל הראייתי להוכחה של כוונת שיתוף בדירה מגורים הוא נמוך במיוחד. וכפי שנפסק ב- בע”מ 9884/16 פלונית נ’ פלוני:
“דירת המגורים נתפסת ובצדק כנכס עיקרי בחיי אדם ובחיי משפחה, כקן וקורת גג, כמשלים את המזון, המשקה והבגד. בהתאם לכך, התגבשה התפיסה לפיה ניתן להקל על הדרישות הראייתיות המתחייבות מן הדין הכללי ברגיל כדי להוכיח כוונת שיתוף בדירת המגורים … הדירה נחשבת לנכס משפחתי מובהק …”.
מה קורה אם בן הזוג האחר השתתף בשיפוצים או שילם משכנתא ?
בפסיקה נקבע כי השתתפות של בן זוג בעלות השיפוצים בדירה נחשבת אינדיקציה לקיומה של כוונת שיתוף ביחס אליו: “מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו “דבר מה נוסף” המעיד על כוונת השיתוף …” (בע”מ 1398/11).
כאשר "הנכס “החיצוני” שלגביו טוענים לשיתוף ספציפי הינו דירת המגורים, הודגש אופייה וייחודה כ ”נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד”, ולפיכך נקבע כי מבחינת נטל ההוכחה “יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם” ראה דברי השופטת ט’ שטרסברג-כהן בעניין אבו רומי בעמ’ 183 וכן הנשיא שמגר בעניין יעקבי.
ב- עמ”ש 62688-12-19 מצא בית המשפט כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בדירה, חרף היותה נכס חיצוני לנישואין, שהתקבל בירושה ובמתנה במהלך חיי הנישואין, ואף השווה את המקרה למקרה ב- רע”א 8256/99.
למסקנתו זו לעיל הגיע בית משפט על בסיס הנתונים הבאים: השקעה מהותית בדירה, שהינה ראיה ברורה לקיומו של הסכם שיתוף; נישואין ראשונים של 25 שנים, ללא פירוד, דירת מגורים שהינה גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים, ובמקרה זה דירה יחידה של בני הזוג בה התגוררו במהלך כמעט כל שנות הנישואין וגידלו בה את שני ילדיהם, והמהווה נכס משמעותי, יחיד, של התא המשפחתי (לבד מזכויות מעבודה); קיום משק בית משותף וחשבון משותף שאליו הופקדו הכנסות השניים מעבודתם ומכל מקור אחר, לרבות תגמולי ביטוח בסך של 329,000 ₪ שקיבלה המשיבה בגין מחלת הסרטן בה לקתה.
בשנת 2017 משרדי זכה בפס"ד מבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע תיק 44336/04/17 והכיר בשיתוף ספציפי בדירת מגורים של הבעל, אותה רכש לפני הנישואין. בית המשפט קבע כי האישה תקבל מחצית מהדירה אע"פ שהבעל שילם את ההון העצמי ורכש את הדירה לפני הנישואין .
וכדברי השופט בן שלוו בפס"ד לעיל:
"בנסיבות אלה, הגם שמדובר בדירה שנרכשה על ידי התובע כחמש שנים עובר לנישואי הצדדים ושנרשמה על שם התובע לבדו, והגם שהצדדים לא ערכו כל הסכם בכתב ביחס לדירה, דומני שהכף נוטה בהחלט לעבר ההכרה בכוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה.
לאור קביעות אלה, מצאתי לקבל את עמדת התובעת ולקבוע, כי יש לראות בזכויות בדירה כמשותפות לצדדים שניהם. בנסיבות אלה, אני מורה כי התובעת זכאית למחצית הזכויות בדירה".
לצפייה בפס"ד לחצו כאן
