בהליכי גירושין יש לבחון לא רק את הנכסים שצברו בני הזוג, אלא גם את החובות שנוצרו במהלך הנישואין. עצם העובדה שחוב נוצר במהלך הנישואין לא הופכת אותו לחוב משותף.
חובות משותפים וחובות אישיים
במסגרת חלוקת הרכוש נבחנות גם התחייבויות שנוצרו במהלך החיים המשותפים ושימשו את משק הבית. למשל, הלוואה שנלקחה לצורך רכישת נכס משפחתי או מימון הוצאה משמעותית של המשפחה עשויה להיחשב חוב משותף.
רישום החוב על שמו של אחד מבני הזוג אינו קובע לבדו אם מדובר בחוב משותף או אישי. יש לבחון את מקור החוב ואת הסיבה להיווצרותו.
חוב שנוצר ללא ידיעת בן הזוג
כאשר אחד מבני הזוג יוצר חוב ללא ידיעת השני, יש לבחון אם הכספים שימשו את צורכי המשפחה. הלוואה פרטית, חוב בכרטיס אשראי או התחייבות עסקית עשויים להיווצר ללא ידיעת בן הזוג. השאלה אם מדובר בחוב משותף תלויה בנסיבות היווצרותו ובשימוש שנעשה בכספים.
ניהול חשבונות נפרדים והפרדה בין הכנסות והוצאות עשויים להילקח בחשבון. נתונים אלה אינם קובעים לבדם אם החוב משותף או אישי.
חובות עסקיים של אחד מבני הזוג
כאשר אחד מבני הזוג מנהל עסק, יש לבחון את התחייבויות העסק בנפרד. חוב לספקים, הלוואה עסקית או התחייבות אחרת של העסק אינם הופכים בהכרח לחוב של בן הזוג האחר.
גם חוב עסקי עשוי להיבחן במסגרת חלוקת הרכוש. יש לבחון את נסיבות היווצרותו ואת השימוש שנעשה בכספים. הדבר חשוב במיוחד כאשר כספים הועברו בין העסק למשק הבית.
חובות שנוצרו לקראת הפרידה
מועד יצירת החוב עשוי להיות רלוונטי לבחינת אופיו. כאשר אחד מבני הזוג צובר התחייבויות בתקופת משבר זוגי, יש לבחון את מטרת ההוצאה ואת השימוש שנעשה בכספים. חוב שנוצר סמוך לפרידה מצריך בדיקה, במיוחד כאשר הצד השני לא ידע עליו בזמן אמת.
לפני חלוקת הרכוש יש לרכז את כלל ההתחייבויות, כולל הלוואות, יתרות חובה, כרטיסי אשראי, משכנתאות וחובות עסקיים. מסמכי בנק, הסכמי הלוואה ודפי חשבון יכולים לסייע לברר מתי נוצר החוב, מה מקורו ולאן הועברו הכספים.
ההתחשבנות בין בני הזוג והחבות לנושה
חלוקת האחריות לחוב בין בני הזוג אינה משנה בהכרח את זכויות הנושה. הסכמה של בני הזוג לגבי תשלום החוב אינה פוטרת אוטומטית את החייב הרשום כלפי הבנק או הנושה.