בפסיקה שניתנה לאחרונה על ידי בג"ץ, נקבע ברוב דעות כי תביעות מזונות ילדים אינן בסמכותו של בית הדין הרבני, אלא שייכות לבית המשפט לענייני משפחה. בהתאם לכך, לא ניתן לקשור את סוגיית המזונות לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני.

תקדים "הלכת שרגאי" – העיקרון המחייב

לפני למעלה מחמישה שנים פסק בית המשפט העליון ב"הלכת שרגאי" כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים, גם לא במסגרת כריכתה לתביעת גירושין, אלא אם שני ההורים מסכימים לכך במפורש. קביעה זו נותרה בעינה גם בפסיקה מחודשת של בית המשפט העליון משנת 2019, אשר הדגישה כי אין כל הצדקה לסטות מהתקדים המחייב.

המהפכה במזונות בעקבות בע"מ 919/15

בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בתחום חיוב המזונות, בעקבות פסק הדין שניתן בתיק בע"מ 919/15. בעבר, החיוב במזונות היה באחריותו הבלעדית של האב, גם כאשר ההורים חלקו משמורת משותפת ואף במקרים בהם האם השתכרה בסכום הגבוה יותר מהכנסתו של האב.

הפסיקה החדשה קבעה כי עבור ילדים מעל גיל 6, המזונות יחולקו בין ההורים בהתאם להכנסותיהם היחסיות ולזמני השהות של כל אחד מהם עם הילדים.

פערים בין בתי המשפט לבין בתי הדין הרבניים

למרות ההכרעה החדשה של בית המשפט העליון, בתי הדין הרבניים בחרו שלא לאמץ את הגישה החדשה והמשיכו לפסוק חיובי מזונות על האבות בלבד, ללא תלות בזמני השהות או בהכנסות ההורים.

פער זה הוביל לכך שנשים רבות העדיפו להגיש תביעות מזונות לבית הדין הרבני, מתוך מטרה להשיג פסקי דין המעניקים להן מזונות אף כאשר זמני השהות והכנסות הצדדים מצדיקים חלוקה שוויונית.

למרות פסיקת בג"ץ והתקדים המחייב, בתי הדין הרבניים אפשרו כריכת תביעות מזונות לתביעות גירושין ונתנו מספר החלטות שהכירו בסמכותם לדון בכך. הדבר יצר חוסר אחידות משפטית והוביל להגשת עתירות לבג"ץ.

הכרעת בג"ץ: בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים

בג"ץ קיבל את העתירות וקבע ברוב דעות כי יש לשמר את "הלכת שרגאי" כלשונה: תביעת מזונות אינה ניתנת לכריכה בתביעת גירושין, ולכן בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בנושא, אלא אם שני הצדדים מסכימים לכך במפורש.

דעת המיעוט בפסיקה טענה כי יש לאפשר לבתי הדין הרבניים לדון בתביעות מזונות כדי להגן על נשים. עם זאת, דעת הרוב דחתה טענה זו, והבהירה כי תכלית המזונות היא להבטיח את רווחת הילדים ולא את רווחת אחד מההורים.

עוד הודגש כי בית המשפט לענייני משפחה פוסק באופן ניטרלי ועל פי כללי החוק וההלכות המחייבות, ולכן אין צורך בהגנה מיוחדת על נשים מפני פסיקותיו.