חלוקת רכוש בגירושין היא אחד הנושאים מעוררי המחלוקת הקשים ביותר בין בני הזוג. בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 בפרק "הסדר איזון המשאבים" נקבעת אופן חלוקת הנכסים המשותפים, חסכונות, זכויות פנסיוניות ושאר הנכסים המשותפים. למרות זאת, נדרשת בחינה פרטנית של נסיבות הפרידה, אופן ניהול הכספים ותרומתו של כל אחד מבני הזוג. במאמר אנחנו מציגים את העקרונות המשפטיים וההיבטים הפרקטיים שחשוב להכיר.
מהו הסדר איזון משאבים וכיצד הוא פועל
הסדר איזון המשאבים, המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע כי בעת גירושין יש לבצע חלוקה שוויונית של כלל שווים של הנכסים שנצברו במהלך הנישואין. ההסדר אינו מחלק את הנכסים עצמם מאחר וכל אחד מהצדדים זכאי למחצית מהשווי המצטבר. מטרת הקביעה: שוויון כלכלי בין בני הזוג, גם אם אחד מהם היה פעיל פחות בשוק העבודה או השקיע יותר בבית ובילדים.
האיזון מתבצע על בסיס הערכת שווי כלל הנכסים: דירות, רכבים, חסכונות, קופות גמל, קרנות השתלמות, מניות, זכויות סוציאליות ופנסיוניות. לאחר הערכת השווי הכולל, מחשבים את חלקו של כל צד. צד המחזיק בנכסים בשווי גבוה יותר, נדרש להעביר לצד השני סכום כספי שמאזן את הפער. לעיתים נעשה האיזון באמצעות העברת נכס פיזי, אך בדרך כלל האיזון נעשה באמצעות תשלום כספי.
אילו נכסים נכללים באיזון ואילו מוחרגים
למעט חריגים ספורים, נכללים רוב הנכסים שנצברו במהלך הנישואין באיזון.
1. נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין אינם נכללים, אלא אם הוכח כי הייתה כוונת שיתוף מפורשת.
2. ירושות ומתנות שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין מוחרגות, כל עוד לא שולבו בנכסים משותפים או לא הועברה לגביהם כוונת שיתוף.
מחלוקות רבות מתמקדות בשאלה האם הייתה כוונת שיתוף בנכס מסוים. למשל: דירה שהתקבלה בירושה ובמשך שנים רבות שימשה את המשפחה למגורים – בהחלט ייתכן שבית המשפט יראה בכך סימן לכוונת שיתוף. לכן חשוב להבין כי בהתאם להתנהלות בפועל, גם נכס שמוגדר כ"פרטי" עלול להפוך למשותף.
חלוקת דירת מגורים ונכסי מקרקעין
לרוב הנכס המשמעותי והיקר ביותר הוא דירת המגורים. גם אם היא רשומה על שמו של רק אחד מבני הזוג, אם היא נרכשה במהלך הנישואין, היא נחשבת משותפת. לעתים מבקש אחד הצדדים מבקש להמשיך להתגורר בדירה, בעיקר כאשר יש ילדים קטינים. בית המשפט בוחן את טובת הילדים, את יכולת המימון של כל צד ואת האפשרות למכור את הדירה ולחלק את התמורה.
באשר לדירה שהייתה בבעלות מוקדמת של אחד מבני הזוג. אם בני הזוג השקיעו בשיפוץ משמעותי, שילמו את המשכנתא יחד והתנהלו כשותפים מלאים בנכס, ייתכן שהדירה תיחשב משותפת למרות הבעלות המקורית. מומלץ לתעד השקעות, הסכמות והתנהלות כלכלית לאורך השנים.
זכויות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות
החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 קובע כי, גם אם הן עתידיות, יש לחלק את הזכויות שנצברו במהלך הנישואין. מדובר בזכויות כגון: פנסיה תקציבית, פנסיה צוברת, פיצויי פיטורים, קרנות השתלמות וקופות גמל. חלוקת הזכויות נעשית באמצעות "צו לחלוקת חיסכון פנסיוני", שמאפשר לכל צד לקבל את חלקו ישירות מהגוף המוסדי. את הצו יש להגיש לחברה המנהלת את הפנסיה.
הערכת שווי הזכויות הפנסיוניות דורשת מומחיות אקטוארית. לעיתים יש פערים משמעותיים בין בני הזוג, במיוחד כאשר אחד מהם עבד במשרה מלאה והשני הקדיש שנים לגידול הילדים. חלוקה הוגנת של הזכויות תמנע מצב בו צד אחד יוצא מהנישואין ללא ביטחון פנסיוני.
חובות, הלוואות והתחייבויות משותפות
חלוקת רכוש עוסקת גם בחובות. גם אם ההלוואה רשומה על שם אחד מבני הזוג בלבד, כל ההלוואות שנלקחו במהלך הנישואין לצרכים משותפים נחשבות לחובות משותפים. חובות שנוצרו עקב חובות הימורים או חובות פרטיים שאינם שייכים להתנהלות המשפחתית, אינם מחייבים את בן הזוג השני.
חשוב מאד לבחון את מטרת ההלוואה ואת אופן השימוש בכספים. לעיתים ניתן להוכיח כי החוב נוצר ללא ידיעת בן הזוג השני או בניגוד לאינטרס המשפחתי, ובמקרים כאלה עשוי בית המשפט לקבוע כי מדובר בחוב אישי.
הסכמות בין בני זוג וחשיבות הסכם ממון
בני זוג יכולים להסדיר את חלוקת הרכוש בהסכמה. הסכם ממון או הסכם גירושין מאפשרים לקבוע חלוקה מותאמת אישית, תוך התחשבות בצרכים, בנסיבות ובמטרות של כל צד. הסכם כזה חייב לקבל אישור של בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני כדי להיות תקף. דברו איתנו, אנחנו זמינים לכל שאלה